מנזר מרשים עטור קשתות ועמודי אבן גדולים, חציו הרוס אך הוא עדיין עוצר נשימה ביופיו, מתגלה לעיני כשהרכב שלנו עוצר אני נכנסת פנימה. מתקן תפילה מכוסה בסמרטוט ישן, משפך מפלסטיק, צלב מעץ, נעלים ישנות זרוקות על הרצפה, מיטה עם מזרון מרופט ועוד פריטים שמעידים כי החיים פה עצרו באחת מלכת.
בעיני רוחי, אני רואה נזירים לבושים גלימה שחורה, מחזיקים בידם נר וספר תפילה, ומהצד השני עומדים מאמינים בגלימות לבנות, שהגיעו לאתר הטבילה במימי הירדן הקדושים, אל המנזרים היפה הזה, האלו ,להתפלל, לבקש בקשה, להתייחד עם האל. בחזיוני אני רואה מסביב למנזר גן פורח ומטעי תמרים, זיתים וכרמים המקיפים אותו על שפת הירדן .
בארץ המנזרים, על שפת הירדן, במקום שבו חצו בני ישראל את הנהר להגיע לארץ המיוחלת, במקום בו יוחנן המטביל טבל את ישו לראשונה , מצאתי אוצר בלום, עדות לחיים שלמים שהיו פה, אפופי מיסתורין. שורה של מנזרים, נוטים לנפול אך שרידי יופיים היכו בי והסעירו את דמיוני.
בסמוך לאתר הטבילה קאסר אל יהוד, הממוקם על הגדה המערבית של נהר הירדן, במרחק של כ 10 ק"מ ממזרח לעיר יריחו, לאורך 1.5. ק"מ, פזורים 7 מבני כנסיות, קפלות ומנזרים מרשימים ביופיים. בשנת 1965 התרחשה במקום רעידת אדמה חזקה שפגעה בחלק מהמבנים. עד שנת 1967 היה האתר תחת שלטון ירדני ונהנה מתנועה שוקקת של צליינים ותיירים. בשנת 1968 נסגר האתר, הנזירים פונו, השטח מוקש ב 3000 מוקשים והוגדר שטח צבאי סגור שהגישה אליו נאסרה, זאת לאחר פעילות חבלנית שהיה במקום במשך תקופה והתכתשויות צבאיות רבות באזור.
אתר הטבילה נחשב לשלישי בקדושתו וחשיבותו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים. פה, לפי המסורת הנוצרית, הטביל יוחנן אלפי יהודים וביניהם גם את ישו ,טבילה שסימלה היטהרות והזדככות. מאז, מאות אלפי מאמינים בכל רחבי העולם מגיעים לאתר מדי שנה לטבול במימי הירדן. לפי המסורת היהודית נחשב המקום לאתר שבו חצו בני ישראל את הירדן בעלותם ממצרים וזה אולי מתקשר לטבילה של יוחנן המטביל שראה במקום כמסמל מעבר מעולם אחד לעולם אחר ולהתחלות חדשות. יש הרואים במקום גם את מקום פרידתו של אליהו מאלישע ועלייתו במרכבות אש השימיימה.
בשנות ה-80, בעקבות פניית הפטריארכיה היוונית למִנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, חידשה העדה היוונית-אורתודוכסית את מסורת הטקסים במקום ובעקבותיה הגיעו לכאן מאמינים מכל העולם ומעדות שונות. טקסי הטבילה נערכים בשני מועדים עיקריים: בחג הפסחא (באפריל) ובחג ההתגלות – האפיפניה - ב-18-19 בינואר.
אני נוהגת להגיע למקום מעת לעת לצפות ולצלם טקסי הטבלה בירדן, טקסים מרגשים שבהם מטבילים הורים את ילדיהם לראשונה במי הירדן הקרירים, עירומים כביום היוולדם, חתנים וכלות מגיעים לטבול שם עטויי גלימות לבנות וגם מאמינים מבוגרים שבאים להתקדש ולהטהר במי הירדן.
בכל הביקורים הקודמים שלי תמיד התבוננתי בשקיקה על המנזרים המרשימים שהסעירו את דמיוני ואשר הגישה אליהם היתה אסורה ,היות והיו מוקפים בגדרות, ותהיתי מתי אוכל להיכנס ולצלם אותם מקרוב. והנה הרגע הזה הגיע. לאחרונה הוחל במבצע פינוי המוקשים באמצעות חברה גיאורגית והתאפשרה לי הצצה למנזרים הנטושים. לצערי, הגעתי למקום לאחר שמשרד הבטחון "ניקה" חלק מהממצאים הנפלאים שנותרו פה, כלי אוכל, מיטות, ספרים ועוד, שהמצלמה שלי היתה אוהבת מאד לצלם.. .אך צריך להודות שגם מה שנותר הוא מרשים ביותר.
השלב הבא הוא שיפוץ המבנים וחיזוקם כדי להשמיש אותם לביקור תיירים ומאמינים דבר שיעשה על ידי הכנסיות הנוצריות השונות.
קבלו הצצה לארבעה מנזרים שאהבתי מכל .
המנזר הרומני
המנזר היפהפה בעל המבנה המרשים עטור הקשתות ועמודי שיש מרשים לא פחות מבפנים. הוא עטור בציורי קיר מרהיבים- פרסקות המתארים סיפורים מהתנ"כ ומהברית החדשה: סיפור עקדת יצחק, אליהו העולה השמיימה במרכבת אש, סיפורו של סנט לזרוס, אבות הכנסיה ועוד.
המנזר הרומני הוקם בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ע"י קבוצת נזירים רומניים, במטרה להוות מוקד עלייה לרגל לצליינים ולתיירים רבים מאירופה. המנזר הנמצא על הגדה הצפונית של נחל פרת ומשתרע על פני יותר מ-30 דונם. ובשטחו שני מבני אבן, אזור חקלאי גדול ששימש את הנזירים לגידולי ירקות ואף כרם לייצור יין מקומי. הנזיר הרומני שנעל את המנזר לפני 51 שנה עדין בחיים (כיום בן 91) ביקר במקום לאחרונה והיה נרגש מאד.
במקום קיים מבנה קטן ששימש למגורי הנזירים ושיש בו עדויות לחיים שהיו בו פעם: מיטות כיורים כלים ועוד.
המנזר הרומני היה האחרון שפונה ממוקשים בשל מיקומו המורכב בחיבור שבין נהר הירדן לנחל פרת. על קירותיו יש שרידים של המאבקים שהתחוללו פה: פיח של שריפות ונקבי כדורים בקירות.
המנזר האתיופי של השילוש הקדוש
המנזר האתיופי הוא המתחם הגדול והמרשים ביותר בארץ המנזרים. מבנה גבוה גותי ונזירי משהו, בגוונים של צהוב ולבן אך נעדר קישוטים או ציורי קיר כלשהם, הוא המבנה המרכזי אליו נכנסתי.
בקומה השניה מעין מרפסת קטנה - הצופה אל הכנסיה מלמעלה וכ מעמד לספר תפילה או מזמור אולי הכומר היה עומד ומתפלל שם.
בקומה השלישית מצאתי חדרים קטנים מאד ששימשו למגורים ובהם נותרו שרידי חיים: כיור, כסא, מיטה ששימשו את הנזירים שחיו במקום.
על הקיר החיצוני מתנוסס אריה, סמל של קיסר אתיופיה היילה סלאסי.
אחד הדברים שהכה בי כשנכנסתי למבנה היה כמות לשלשת היונים המדהימה שנערמה לגובה רב ב50 השנים בהן היה המנזר נטוש. סולם ענק היה מונח על הרצפה שתהיתי אם הוא שריד ישן או שהובא לכאן לאחרונה.
בחצר מסביב, מבנים רבים ששימשו את הנזירים ואת הצליינים , תנור גדול לחימום מים, מחסן וחצר שבה גידלו ירקות ופירות, ואפילו מנוע של טרקטור ששימש כגנרטור.
סיפרו לנו שנמצאו במקום באחד החדרים מאות בקבוקונים ריקים שנועדו למלא מים מהירדן לטובת המאמינים.
באתר היתה אף מערכת בורות שסיפקה מים לנזירים ולצליינים . בחצר ראינו שני קברים של נזירים קופטים ומהגג של הכנסיה נשקף נוף מדהים של הסביבה.
הקפלה הפרנציסקנית שני גרמי מדרגות מאבן מובילים לגג הקפלה היפהפיה ממנה עליה מבנה כיפה מרשים ומעין מרפסת, שמתחתיו נשקף נוף מדהים של הסביבה. בקומה הראשונה יש חדר רחב ידים עם שולחנות וכסאות ולידו חדרים קטנים ששימשו כחדרי אירוח. המבנה השייך לותיקן ונבנה בהוראתו בשנת 1956 כדי לשרת את הנזירים שהגיעו לטבול במימי הירדן. המקום שימש גם כבית הארחה בחגים.
המנזר היווני אורתודוכסי על שם יוחנן המטביל
נזירה צעירה הדליקה נר כשנכנסתי למבנה המיוחד הזה ה נמצא בכניסה לקאסר אל יהוד מימין והוא כבר שוקם ופתוח לקהל. לא יכולתי להתאפק שלא לצלמה והיא לא הביעה התנגדות.
פגשנו במקום משפחה יוונית שהגיעה במיוחד לטבול בירדן ולהתפלל במקום. הוא נחשב לגדול ולחשוב במנזרי הירדן והוא בנוי כמבצר. המנזר חרב ברעש אדמה בשנת 1024 ושוקם במאה ה 12 על ידי הקיסר מנואל מוממנוס. אבירי המנזר הטמפלרי העניקו למקום את מבנהו המבוצר כדי להגן על הנזירים ששירו בו למנזר חצר מגודרת נפרדת הנמצאת על אם הדרך היורדת לאר הטבילה ובה מבנה תפילה יחודי
ארץ המנזרים מהווה ללא ספק אתר מעורר השראה, מקום לצלם בו סרט, ואחד המקומות האותנטיים שנותרו מתקופה שבה האמונה היתה אבן דרך להרבה מאמינים, טרם הגעת הקידמה, תקופה אפופת מיסתורין עבורי אך גם רבת קסם.
טרם עזבנו את המקום שכוח האל והנטוש הזה הופיעה משום מקום ציפור קטנה ויפהפיה – שרקרק- בצבעים מדהימים של ירוק וצהוב והתמקמה לה על אחת מגדרות התיל מתמסרת למצלמה שלי. הניגוד המפתיע הזה בין חוויית המקום ההרוס והנטוש "שהמוות בו מולך".. לבין ציוצי הציפור המקסימה הזו כמו בישרו את תחייתו מחדש של האתר המרשים הזה.
אני עוד אשוב לפה. עם המצלמה..
רשמה וצילמה : אורטל צבר
מוזמנים לבקר באתר שלי https://www.ortaltzabar.com/